פסק-דין בתיק עמ"נ 3586-12-11

הערעור בתמצית:

בפני ערעור מנהלי על החלטת וועדת הערר בחיפה מיום 15.9.11 שניתנה במסגרת ערר מס' 230/09 (להלן: " החלטת וועדת הערר" ראו נספח א' לערעור המתוקן), לפיה דחתה את ערר העוררת על חיובה בדמי ארנונה בגין הנכס המצוי ברחוב הרצל 105 בחיפה (הידוע גם כרחוב יל"ג 34 בחיפה שמספרו 1099654) (להלן: " הנכס").

לאחר עיון בערעור על נספחיו, ושמיעת טענות הצדדים בעניין, הגעתי לכלל דעה לדחות את הערעור, מהטעם כי לא נפל פגם בהחלטת וועדת הערר בדחיית הערר שהוגש בפנייה.

העובדות הרלוונטיות והנפשות הפועלות

הנכס האמור, היה בחזקתו של אבי קסלר ז"ל (להלן: " המנוח") החל מיום 1.8.79 ועד לפברואר 2007.  זאת בשכירות מוגנת בדמי מפתח, כאשר הבעלים של הנכס הוא מר מוטי גבע (להלן: " המשיב 2" או " הבעלים").

המנוח היה בעליה ומנהלה של חברת א.א. שירותים בע"מ (להלן: " החברה") שהחזיקה בנכס נשוא הערעור ושימש כבית מלאכה לתיקון מכשירי חשמל.

ביום 18.1.07 נפטר המנוח, וממועד זה התנהלה מחלוקת משפטית בין ילדי המנוח הגב' שירלי וינפלד ומר אורן קסלר (להלן: " היורשים") עם הידועה בציבור של המנוח על עזבונו של המנוח. ביום 23.5.10 קיבלו היורשים צו ירושה, לפיו עזבונו של המנוח יחולק ביניהם בחלוקה שווה.

בעקבות מותו של המנוח, הקימו היורשים חברה חדשה, א.א. שירותים ש.א (2007) בע"מ ח"פ 513938894, חברה שבניהולם של היורשים (להלן: " המערערת").

במספר פניות של המשיב 2 לעיריית חיפה (מינואר 2009 עד למאי 2009), הודיע המשיב 2 כי המחזיקה בנכס היא המערערת, וכן צירף למכתבו אישורים על קבלת צ'קים מהמערערת בגין שכירות הנכס לשנים 2007 ו 2008 וכן צירף לכך חשבוניות ששולמו על ידי המערערת בגין חשמל (ראו נספחים ו', ז',  ח' לתגובה).

בין יורשי המנוח לבין המשיב 2, התנהלו מספר התכתבויות באשר לחזקה בנכס. במכתב ששלחו יורשי המנוח למשיב 2, ביום 1.6.09 הם הודיעו לו כי למעשה אין להם שום נגיעה או חזקה בנכס, וכי הבעלים של הנכס יכול לעשות בו בהתאם לאמור בדין (ראו נספח ג' לתגובה). בעקבות זאת תפס המשיב 2 חזקה בנכס והודיע לעירייה על כך שהחזקה בנכס היא בידו. ולמעשה מאותו מועד החל המשיב 2 בתשלומי הארנונה השוטפים בגין הנכס.

במכתב ששלח בא כוחה של המערערת (עו"ד יטיב) לידי עיריית חיפה מיום 11.6.2009, הוא פירט כי המערערת מעולם לא תפסה חזקה בנכס וכי מעולם לא הייתה בעלים של הנכס, משכך יש לפנות לבעלים של הנכס (ראו נספח ד' לתגובה). במענה למכתב זה, מיום 26.8.09, הובהר לבא כוח המערערת, כי בעקבות ניסיון מצד העירייה לברר את זהות המחזיק בנכס, ולאחר שנערך בירור עם הבעלים של הנכס (המשיב 2) התברר כי המחזיק בנכס, היא א.א. שירותים בע"מ (המערערת) המנוהלת על ידי יורשי המנוח. כמו כן כי בעקבות בירור שנערך עם הגב' שירלי וינפלד (בתו של המנוח) שהעבירה מסמך לעירייה (המכתב שמוען לבעלים- מסומן ד' לתגובה), לפיו אין לה חזקה בנכס, בוטל החיוב ממועד זה (לומר יוני 2009) על שם א.א. שירותים בע"מ. עם זאת חויבה א.א.שירותים בע"מ בגין התקופה שמיום 1.3.2007 ועד ליום 30.5.09 בתשלום דמי הארנונה (ראו נספח ה' לתגובה).

בעקבות קבלת המענה מהעירייה, עררה המערערת בפני וועדת הערר בגין חיובה בדמי הארנונה כמחזיקה בנכס. בתשובת המשיבה 1 לערר שהוגש היא ביקשה לדחות הערר, שכן אין לראות במכתב שנשלח על ידי העוררת ביום 11.6.09 (שהינו נספח ד' לתגובה), כהשגה בפני מנהל הארנונה מכוח חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשל"ו 1976 (להלן: " חוק הערר"), משכך ובהיעדר הגשת השגה במועד, הרי שאין לדון כלל בערר שהוגש על ידי המערערת.

בהחלטת וועדת הערר מיום 18.8.11, היא דחתה על הסף את הערר שהוגש על ידי המערערת, שכן אין לראות במכתב שנשלח על ידי העוררת מיום 11.6.09 שמוען אל "הגב' חלי" (שהינה פקידה במחלקת הארנונה) כהשגה שהוגשה למנהל הארנונה, על כן גם לא ניתן לראות בתשובת העירייה מיום 26.8.09 (שניתנה על ידי מר דותן ליאור ממחלקת החיוביים) כתשובה להשגה, שניתן לערור עליה. וועדת הערר פירטה בנוסף, כי בנסיבות העניין אין זה ראוי ואין הדבר ישים לראות בכל פנייה רגילה הנשלחת לעירייה כאילו המדובר בהשגה שהוגשה בפני מנהל הארנונה, כל עוד פנייה זו אינה נושאת כותרת של " השגה" ואינה מופנית למנהל הארנונה. כך גם במקרה דנן, עת נשלחה פנייה רגילה למחלקת הארנונה, שבעקבותיה נעשה על ידי העירייה בירור עובדתי באשר לזהות המחזיק בנכס, ושהביאה להסבת חיובי הארנונה על שם העוררת בגין תקופה מסוימת וביטול חלקו האחר בגין מועד אחר.

בגין החלטה זו, הוגש הערעור בפניי, שעיקרו נסב על החלטת וועדת הערר לדחות את הערר על הסף ללא שמיעת טענות המערערת לגופן.

טענות הצדדים

עיקר טענותיה של המערערת נסב, על דחיית הערר שהוגשה על הסף מטעמים פרוצדוראליים, וללא דיון לגופו של עניין בדבר החזקתה בנכס.

תחילה נטען כי המערערת הינה אישיות משפטית נפרדת מחברת א.א. שירותים בע"מ החייבת בארנונה בהתאם לטענת המשיבה, דבר הפוגם בהחלטת וועדת הערר. ובעניין זה, המערערת הלינה על כך כי חיובה נעשה בהתאם לבקשתו של המשיב 2 (מר גבע) וללא בירור מעמיק באשר לחזקה בנכס. בנוסף, הפנתה המערערת להיעדר ההתאמה בין שם החברה המופיע בחשבוניות ובהצהרת מר גבע (שמה של החברה הישנה) לבין מספר ח"פ הרשום בצידה, שהוא הח"פ של החברה החדשה (לומר המערערת).

לגופו של עניין המערערת טענה כי בדחיית הערר על הסף, לא ניתנה לה הזדמנות להעלות טענותיה באשר לזהות המחזיק בנכס, ולא ניתנה לה ההזדמנות להגיב למסמכים ולממצאים באשר לזהות המחזיק בנכס. לגישת המערערת בכך התבססה וועדת הערר על מידע חלקי בלבד, וללא מתן אפשרות לחקור המצהירים על תצהיריהם ולהוכיח טענות עובדתיות שעלו. לגישת המערערת, בכך יש להביא לפגיעה קשה בה, בהיעדר שמיעת טענותיה באשר למחזיק האמיתי בנכס בתקופה הרלוונטית וכי אין זה ראוי לחסום את גישתו של אזרח לערכאות אך מטעמים דיונים בלבד. לנוכח האמור, יש לקבל הערעור אך לנוכח דחיית טענת המערערת בפני וועדת הערר מטעמים פרוצדוראליים וללא קיום דיון מהותי בזהות המחזיק בנכס.

כך גם טענה המערערת, כי פרוטוקול הדיון שבוועדת הערר אינו משקף את הנאמר בדיון, כמו כן כי החלטת הוועדה לא הייתה מנומקת דיה, ובכך יש כדי להפר את חובת ההנמקה.